דרכי אל מקצועות הטיפול

הדרך לאיבוד

בכל שנות ה־20 שלי ניסיתי להצליח כאמן במגוון תחומים. שרתי, ניגנתי, שיחקתי בתיאטרון, ביימתי, כתבתי, צילמתי סרטים ואפילו הייתי מקעקע – עם הצלחה לא מבוטלת בכל התחומים – אך זה לא הביא לכדי סיפוק אצלי. עשיתי מאמצים גדולים, התרגשתי נורא במהלך כל יצירה, אהבתי את הקהל והצופים, אבל כשהייתי יורד מהבמה, מסיים את הציור או מקבל שבחים על סרט – זה לא עשה לי כלום, להפך, הרגשתי מרוקן, בודד, מדוכא. זה הוביל למשברים נפשיים קשים ומתמשכים, ונסיונות אימפולסיביים והרסניים לצאת מהמצב הדיכאוני, והמשמעות של החיים והיצירה המשיכה לחמוק ממני.

​

הגעתי למצב של חוסר אונים מוחלט, איבדתי תקווה, ידעתי שאני עושה משהו לא נכון לי, אך לא הצלחתי לחשוב על דרך אחרת לחיות, מה שהביא אותי למשבר חיים קשה וארוך.

​​

משבר כהזדמנות להתעוררות

​

לא הייתה לי דרך להמשיך לחיות כפי שחייתי והתחלתי את דרכי כמטופל. עברתי סוגים שונים של טיפול אך רובם לא היו מדוייקים עבורי, לכן החלטתי ללכת ללמוד בעצמי תרפיה, את מה שהרגיש לי נכון. שמחתי לגלות שאת כל כישורי כאמן ניתן לשלב בטיפול, וגיליתי רבדים חדשים באמנויות ובתוך עצמי. זה עזר מעט אבל כל עוד למדתי רק בשביל עצמי, לא הרגשתי שיפור משמעותי.

​

אני זוכר במדוייק את נקודת המפנה בחיי, זה היה בהרצאה של מורה שאני מאוד מעריך, שהקים כמה מרכזים לשיקום והחלמה, הוא התחיל אותה כך: "יש אנשים רבים שקמים בבוקר וחושבים לעצמם – מה אני יכול לקבל מהעולם? מה אני יכול להשיג ולהרוויח היום? ויש אנשים שקמים בבוקר וחושבים – מה אני יכול לתת לעולם? איפה אוכל לתרום היום? תנסו רגע לחשוב מה אתם יכולים להעניק לעולם היום." האמירה הזאת שינתה לגמרי את הגישה שלי לחיים, ובסופו של דבר – לעצמי. ככל שמצאתי יותר מקומות שבהם אני יכול לעזור, כך תחושת הסיפוק והערך העצמי צמחה בתוכי. לאט לאט התחיל להתגבש בי אותו הייעוד שחמק ממני – העיסוק שיכול להעניק לי משמעות בחיים.

​

תובנות לגבי העבר, גישושים אל העתיד

יום אחד במהלך לימודי פסיכותרפיה נזכרתי שבעודי חבר בגרעין של החברה להגנת הטבע, אמרתי משפט שבזמנו לא הפנמתי בעצמי: "הדבר הכי משמעותי שאפשר לעשות בחיים הוא לחנך, לתמוך ולרפא". אני לא מצטער על כך שלקח לי זמן להתחיל ליישם את האמירה הזאת, כי בדרך למדתי המון על עצמי, על יצירה אמנותית ואמיתית, חקרתי את עולם הנפש מזוויות שונות ודרך מצבים נפשיים שונים, ולמעשה צברתי נסיון חשוב מאוד שמשמש כיום בסיס לריפוי שאני מעניק. כמטפל כבר הבנתי שגם לבקש עזרה זאת נתינה- זה להעניק הזדמנות למישהו שרוצה לעזור, כך שגם כשהייתי מטופל עזרתי לאחרים לעזור.​

​

כמי שמצא את הדרך מתוך החושך אל האור, הבנתי שאני יכול, רוצה ואפילו חייב להאיר לאחרים את הדרך!​

במהלך התמודדותי עם המשברים של חיי הגעתי למטפלת הוליסטית רוחנית. היא עזרה לי מאוד, וכשראתה שאני כבר במקום חדש וטוב בחיים, אמרה באגביות "יש לך כישרון מרפא מלידה". לפני זה אף פעם לא חשבתי לטפל באנשים, והייתי מעט סקפטי, אבל בכל זאת החלטתי ללכת ללמוד- כך קיבלתי את היסודות הרוחניים של הטיפול. בהמשך גם למדתי ושילבתי גישות רבות אחרות והתוצאות של הטיפול שהענקתי הדהימו אותי, הצלחתי להעניק לאחרים את כל מה שהיה חסר לי בזמנו. זה גרם לי לתחושת הגשמה והודיה שלא הכרתי לפני, התרגשות עד דמעות שלא חוויתי לפני. מאז מקומי בעולם ברור לי, ואני מודה על כל רגע בחיי.